הי מיקה,
אפתח בשאלה ששאלת – האם זו אנורקסיה או סתם הפרעת אכילה? כדי לדעת האם המצב שתיארת עונה על ההגדרה של אנורקסיה, צריך לשמוע ממך קצת יותר לעומק מספר דברים נוספים. עם זאת, ממה שאת מספרת אין ספק שקיימת הפרעת אכילה משמעותית, כלומר זו לא "סתם בעיית אכילה".
את מתארת כמה דברים שהם מדאיגים: ההרעבה העצמית, צמצום הארוחות, העיסוק הגדול במשקל והעיוות בתפיסת הגוף (כלומר כשכולם חושבים שאת רזה אבל את לא מרגישה וחושבת כך). זה מדאיג עבור כל אדם, ובייחוד בגיל ההתבגרות, שזו תקופה בה הגוף נמצא עדיין בצמיחה ובהתפתחות ולכן אכילה נכונה ומסודרת הינה חשובה ביותר.
אני לא יודעת כמה זמן המצב הוא כזה, אבל חשוב שתדעי שככל שמטפלים בהפרעת אכילה מוקדם יותר, כך הסיכוי להבריא ממנה גבוה יותר. את מתארת מצב בו את מושקעת כולך בנושא הגוף והאכילה – במחשבות, ברגשות ובהתנהגות. ואין ספק כי אם מצב זה יימשך, הפרעת האכילה תלך ותחמיר.
לכן, הייתי מציעה לך לפנות לעזרה. הדבר הטוב ביותר יהיה לערב את הורייך ולפנות בעזרתם לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה. אפשר לקבוע תור לכך בכל קופת חולים. הדיאטנית תוודא שהמשקל הקיים הוא בטווח המתאים לגילך ולגובהך, ותעזור לך לחזור לאכילה מגוונת ומסודרת.
הרבה פעמים זה לא פשוט לחזור לאכילה מסודרת, גם כאשר יש דיאטנית, ולכן דבר נוסף שחשוב לעשות במקרה כזה הוא לפנות גם לטיפול פסיכולוגי. זה יכול להיות באופן פרטי ויכול להיות דרך קופות החולים.
במידה וקשה לך לשתף בכך את הורייך, כדאי שתפני למחנכת או ליועצת בית הספר, כדי שהן יעזרו לך למצוא את הדרך להתמודד עם הפרעת האכילה.
עינת
