נושא: חושבת להפסיק

שלום לך,
אני רואה כאן שאלות- ואוזרת אומץ לכתוב גם.
אני בטיפול כמה חודשים... העניין הוא שחושבת כי יש מצב שטעיתי ולי בזמן הזה לא כדאי לבוא לטיפול ואסביר גם למה....
אני מחכה מאד לפגישות עם המטפלת שלי... לפעמים ממש נחמד לי ולפעמים מרגישה תסכול... כל זה עוד הגיוני, הרי אני משחזרת העברות ועוסקת בדברים שלכאורה פחות "נחמדים ויפים" ולכן הגיוני שאצא גם מתוסכלת....אבל לא תמיד

הבעיה מתחילה מהרגע שאני עוזבת את החדר... אני מרגישה עצובה ובודדה... והפגישה עם המטפלת מעט מקלה- אך היא זמנית- שעה מתןך שבוע שלם!!! לאחר מכן אני חושבת עליה הרבה, כמו כן חושבת על כך עד כמה אני לבד ואין לי אף אחד בעולם... ככה שאני בוכה הרבה במהלך השבוע ולפעמים ממש לפעמים חושבת מה היה קורה אם לא אהיה כאן... אולי יפסק הרגש של הכאב, הצער, הגעגוע אך בעיקר הבדידות!!!!

אולי כרגע לא טוב לי הטיפול? כי הוא רק מעמיק את הבדידות והעצבות וגורם לי רק לחשוב על זה או על המטפלת....

אני גם פוחדת- לא יודעת אם אני חושבת לפעמים על איך יהיה בלי שאני כאן ( ונזהרת מלומר כי לפעמים אני חושבת שאם היה לאדם המשכיות בעולם הבא והנפש לא תגדע...- אולי כבר הייתי עושה את זה... ואולי לא??) האם אני במצב אובדני???

מה לעשות? אולי הטיפול רק מעמיק לי את הכאב, והבדידות והרצון שיחבקו ויאומרו שיהיה בסדר... אולי אעזוב ודי!!

כן, נראה לי שזה מה שאעשה כך אהיה פחות עצובה....

תודה לך!!

שלום לך,

התחושות שאת מתארת עולות הרבה פעמים בטיפול – היותה של המטפלת כל כך משמעותית, והגעגוע שעולה במהלך השבוע. אין ספק שזה קשה הרבה יותר כאשר את מרגישה בדידות גדולה במהלך השבוע.

אני מבינה שאת מרגישה מתוך זה שהטיפול מעמיק את הכאב, הרי יש בו ציפייה גדוךה והמתנה לקשר ולקירבה. עם זאת, יש את ההקלה המסוימת שאת מתארת בזמן המפגש, אפילו שהיא רק שעה אחת בשבוע, ואפילו שזה מרגיש לך כל כך מעט.

אני רוצה מאד להציע לך לדבר על התחושות האלה עם המטפלת שלך. גם אם זה נראה קשה וחושף תחושות שעד כה היו רק בתוכך. היא זו שמכירה אותך ואת הקשר שלכן מקרוב, ולכן זה חשוב שתוכלי לקבל ממנה מענה לשאלות האלה שמסתובבות בתוכך – לגבי המשמעות של הפגישה, לגבי ההתמודדות שלך לאורך השבוע. אולי לדוגמא אפשר לחשוב על להפוך את הטיפול לפעמיים בשבוע כדי שההמתנה לא תרגיש כל כך ארוכה? או לחשוב על אפשרות שתכתבי לה פעם בשבוע בנוסף לפעם שאתן נפגשות. ואולי תהיה לה מחשבה אחרת שתרגיש נכונה יותר מתוך ההכרות שלה אותך ואת הקשר שלכן.

המטפלת שלך גם תוכל להתייחס באופן מתאים יותר לשאלתך לגבי האובדנות, ולכן חשוב שתשתפי אותה גם בכך. לעיתים מחשבות על הרצון לסיים את החיים עולות בכל מיני מצבים של משבר, מתוך הקושי והייאוש, אך אין בהן סכנה אובדנית. ולעיתים מחשבות כאלה בהחלט עשויות להצביע על מצב אובדני. במידה ואת חשה שהמחשבות האלה גוברות בך, או אם את חשה שזה משהו שעשוי לקרות, חשוב שתשתפי בכך בדחיפות את המטפלת, או כל מישהו אחר שיכול לתמוך בך. כמו כן במצב כזה כדאי לפנות גם לפסיכיאטר, כדי לבחון אם יש צורך בטיפול תרופתי או בכל עזרה נוספת.

עינת