שלום לך,
פחדים אצל ילדים צעירים הם דבר רווח מאד. סיבה אחת לכך היא שהגבול בין הדמיון למציאות הוא לא תמיד חד וברור. סיבה נוספת היא שעוד אין להם מספיק ידע שיעזור להם להבין "איך עובד העולם". ולכן, ברגע שבנך ראה את הדג הגדול, הידיעה שישנה זכוכית לא עזרה לו להירגע. מבחינתו הדג היה מאיים והוא עצמו נמצא בסכנה בגלל זה.
עם זאת אני גם יכולה מאד להבין את התסכול שהיה לכם באותו הרגע שבנכם ביקש לצאת מהמפה התת ימי. שכן רק הגעתם למצפה, תכננתם יום שיהיה נחמד, שילמתם הרבה כסף, וגם המחשבה הראשונית שלכם היתה שהוא יהנה. ופתאום ברגע אחד, ודי בהתחלה, הוא ביקש לצאת וזה כבר שינה את כל התמונה...
נראה שעשיתם הרבה דברים נכונים –
• הוצאתם אותו ברגע שפחד ולא הכרחתם אותו להישאר שם
• ניסיתם לפנות להיגיון ואמרתם לו שיש זכוכית, כך שהדגים לא יכולים להגיע אליו
• הבהרתם לו שאתם שם לידו כדי לשמור עליו, ובכך ניסיתם להחזיר לו מחדש תחושה של ביטחון והרגעה
• הראיתם לו שיש הרבה ילדים בפנים, כדי להדגים לו דרך כך שזה בטוח להיכנס לשם
ובכל זאת זה לא עזר כנראה...
מה שהיה קשה בסיטואציה הזו, בשל הנסיבות שזה ביקור חד פעמי במצפה התת ימי, זה שהוא היה צריך להתגבר על הפחד באותו הרגע. ולפעמים זה באמת בלתי אפשרי. כתבת בהתחלה שהוא מתגבר בהדרגה על פחד מכלבים. כלומר שם מתאפשר תהליך איטי והדרגתי. וכך באמת הרבה פעמים חולפים פחדים. כלומר לעיתים זה באמת קשה להרגיע באופן מיידי את הפחד. כך שיתכן שלא באמת יכולתם לעשות משהו נוסף.
דבר אחד שאני יכולה עוד לחשוב עליו, זה האפשרות של להרפות ברגע שמבינים שהוא לא עומד להשתכנע בקלות. כלומר לומר לו שזה בסדר, שהוא לא חייב להיכנס, רק אם הוא ירצה וכו'. אמירה כזו מעבירה לו שני מסרים: הראשון הוא שמבינים אותו, מבינים את זה שהוא פוחד ומקבלים את זה. והשני הוא שהשליטה והבחירה הם שלו. שני אלה עשויים לצמצם את ההתנגדות ואת הצורך להיאבק על מה שהוא מרגיש.
בהמשך, לאחר שהוא באמת נרגע וכבר לא בחוויית הפחד, וכאשר הוא כבר עסוק בדברים אחרים ואפילו נהנה, אפשר לשוב ולהציע לו להיכנס שוב, עם הדגשה של הדברים החיוביים בכך (הילדים שנהנים, דברים מיוחדים שיש שם וכו').
עינת